יש סרט שחבר שלי רצה לראות איתי ובהתחלה זילזלתי בו אבל אז שקעתי לתוכו ולקחתי ממנו הרבה השראה. צפיתם בסמוראי האחרון?
הסרט מדבר על נייתן, קפטן אמריקאי פוסט טראומטי שנשלח ליפן כדי לאמן את הצבא המקומי שיטות לחימה מודרניות – רובים, תותחים – טקטיקות מערביות…
בשביל לחסל את הכוחות הסמוראים, לוחמים מיושנים ומסורתיים שעדיין מחזיקים בחרבות ובכבוד. מתוך יוהרה יפן יוצאת למלחמה מוקדם מדיי כשהם לא מספיק מאומנים ומפסידה, והקפטן האמריקאי נלקח לשבי של הסמוראים. כשהוא נמצא שם הוא לומד לחיות ביניהם ובמקום לשנוא, הוא מתאהב בדרך שלהם – בקרב פנים אל פנים, במשמעת, ובקוד המוסרי שנשכח בעולם המודרני.
הוא מוצא את עצמו קרוע בין שני עולמות – הקדמה האכזרית של הנשק החם, מול העוצמה הרוחנית של החרב.
הסרט לא מבוסס על סיפור אמיתי אבל הוא משלב עובדות היסטוריות אמיתיות כדי להמחיש את המאבק התרבותי והנפשי בין מסורת לקדמה, בין מזרח למערב.
למשל נייתן, הקפטן האמריקאי, לא אמיתי אבל בחור דומה לו ז'ול ברנה – קצין צרפתי שירת ביפן בשנות ה 60 של המאה ה 19, בתקופת מעבר דומה בין משטרים. הוא אימן את הצבא היפני ולבסוף נלחם לצד הכוחות הסמוראים נגד הקיסר – בדיוק כמו נייתן הקפטן האמריקאי שבסרט.
ומרד סטסומה שקרה בשנת 1877 היה מרד אמיתי, אותו הוביל סאיגו טאקאמורי, סמוראי בכיר ולוחם אגדי שהתמרד נגד ממשלת מייג'י, שהתמערבה במהירות. בדיוק כמו בסרט, הממשלה ניסתה לבטל את מעמד הסמוראים והסמוראים נלחמו עם חרבות מול צבא חמוש ברובים ותותחים והם התחילו בנקודות רחוקות ככה שעד שהסמוראים התקרבו זו הייתה התאבדות ודאית.
הקרב האחרון היה התאבדות כמעט ודאית – אבל מלאה בכבוד
וסאיגו טאקאמורי נחשב עד היום ל"אחרון הסמוראים" האמיתי.
הסמוראים היו נושאים עליהם שתי חרבות – אחת ארוכה, בשם – קטאנה ואחת קצרה, חלק מהאנשים השתמשו ב- ווקאזאשי וחלק ב- טאנטו
הטאנטו נועדה לגיבוי בשעת חירום, לקרבות מטווח אפס כשאתה פנים אל פנים, ולטווחים צפופים כשהקטאנה הייתה ארוכה מדי לשימוש בתוך חדרים, מסדרונות וכשהאויב ממש צמוד אלייך. וגם השתמשו בה בטקס ספוקו, טקס שבו הסמוראי איבד כבוד או נכשל במשימה – הסמוראים היו דוקרים את עצמם בבטן בשביל למות כלוחמים. וסכין הטאנטו היא הלהב הרשמי לטקס הזה.
לעומת הקטאנה שבשביל לשלוף אותה צריך בתנועת קשת, הטאנטו קצרה ונשלפת בצורה ישירה ובמהירות, ויש לה מבנה להב חזק. הקצה המחוזק שלה מאפשר לה לחדור דרך שריונות עור או חריצים בשריון של סמוראים ובגלל שהיא קצרה, היא קלה יותר, מהירה יותר ולוקח לה יותר זמן להישחק ולהישבר.
הטאנטו לא היתה הנשק הראשי, אלא הנשק האינטימי, המיידי והאחרון.
היא יועדה לרגעים שבהם אין מקום לטקסים או תנועות דרמטיות רק להישרדות, תגובה מהירה, ודקירה ממוקדת.
מבחינת הסמוראי, זה היה הלהב הכי אישי והכי מסוכן — כי הוא בא לידי שימוש כשהכל כבר על הקצה.
ה – cold steel חברה אמריקאית שנוסדה בקליפורניה ב 1980 יצרה את ה – magnum tanto xii החברה ידועה בפיתוח סכינים חזקות במיוחד עם ביצועים גבוהים מאוד ובמיוחד בזכות סגנון הטאנטו היפני לעולם המודרני.
אתם מבינים את מה שאני אומרת נכון? החרב הקצרה או הסכין הארוכה (פשוט עדיין לא החלטתי איך לציין אותה) של הסמוראים עם כל החוזקות וכל מה שהיא עברה לאורך השנים וההיסטוריה שלה מיוצרת מחדש רק עם יכולות מודרניות ומפותחות יותר. מטורף!
הסכין מציגה להב טאנטו באורך של כ-35 ס"מ
הלהב עשויה מפלדת CPM 3V איכותית, והשימוש בפלדה הזאת המכונה גם "Super Steel", נותן ללהב רמת קושיות גבוהה, מבטיחה שמירה על חוד לאורך זמן, ועמידות גבוהה בפני חלודה.
ידית הסכין עשויה Kray-Ex™ והיא מספקת אחיזה נוחה ובטוחה גם בתנאים לא אידיאליים. ה- Magnum Tanto XII מגיע עם נרתיק קשיח העשוי Secure-Ex® והוא מאפשר נשיאה קלה ואחסון בטוח של הסכין כאשר היא אינה בשימוש.
סכין ה- Magnum Tanto XII סכין מיוחדת במינה,
אבל חברים שלי, אני מזהירה אותכם רגע זו לא הסכין האידיאלית עכשיו לשטח, והיא לא מתאימה לכל אחד, בכל מקרה זו חרב קטנה..
מה שכן הסכין הזו זה זיכרון לסמוראים לקרבות מסורתיים של פנים מול פנים וכבוד. היא מעלה את השאלות איפה הגבולות נחצים ופוגשים את האנושות והאם טכנולוגיה מחליפה ערכים.
ניפגש בכתבה הבאה
אוהבת,
אופיר💕